מוזיקת ריקודי בטן

התשוקה שלנו לז’אנר המוזיקה הזה חוזרת מאות שנים אחורה, וממשיכה לגדול ככל שהמקצבים אומצו על ידי קהילות חיצוניות.

מתוך פולקלור וצורך בביטוי עצמי הגיעה גם מטרה למוזיקה לריקודי בטן בזמן לטקסים וטקסים. בקהילה המוסלמית עדיין יש רקדנים שמבצעים מוזיקה כשהגיע הזמן לעשות נישואים.

אימאמים מנגנים בתופים ובפעמוני תפילה (דחול) במרווחי זמן שונים במהלך השירותים שלהם ומאחלים לבני הקהילה בהצלחה. דומבקים משמשים היום אפילו בטקסים עממיים במזרח אירופה או בטקסים אפריקאים מודרניים במדינות אמריקה הלטינית, כמו קובה או ברזיל

ריקודי בטן מוצאים את עצמם הופכים לחלק ממספר אירועים עכשיו ולא רק מפסטיבלים כמו חתונות להנצחת נישואים חדשים, חגיגות עיד, ברית מילה ברמדאן, מסיבות לפני חתונה. כמעט כל אירוע חברתי משמעותי שבו נהוג ריקודי בטן יכלול סוג כלשהו של הופעה מוצלחת

מוזיקת ריקודי בטן הופעלה לעתים קרובות כדי לעורר רגשות חושניים בקהל המוקדמים של רקדנית הבטן. מוזיקה מז’אנר זה נודעה גם בשם “קרמסה”, “אליקיה” או “סמלוי וזיף” והיא מורכבת בעיקר מקטעים איטיים ושקטים, המנוקדים ברגעים קצרים של מוזיקת ריקודים ועם מוזיקאים מפורסמים כמו סייד דרוויש ואום. כולתום.

מבחינה היסטורית, ריקודי בטן לא תמיד היו חברתיים ואינטראקטיביים כמו עכשיו. זה התחיל עם קבוצת פננדלרים שהופיעו תמורת כסף ברחובות וזה התקדם עם הזמן למשהו שעודד קשרים חברתיים בין מגדרים, מעמדות וזהויות אתניות שונות.

ריקוד עם שורשים היסטוריים הן במחול המזרח תיכוני והן בתרבות הטמנה ממערב אפריקה, ריקודי בטן נכנסו למצרים בשנת 1917 כאשר הלהקות הראשונות של מבצעים סיירו בערי מצרים. לאחר שלב זה, אופרטות הפכו פופולריות המציגות מהלכים רהוטים שיובאו מהודו בתחילת המאה התשע-עשרה על ידי קצינים בריטיים שהוצבו שם. המהלך לקראת מהלכים אקרובטיים יותר החל עם מורה לבנונית למוזיקה בתיכון, אמינה רוהוקס, שהקימה את בית הספר הראשון של קהיר לרקדנים ב-1950.

האנימטורים הללו פנו לקהלים שמרניים יותר ולכן באופן מסורתי היו קשורים בערכים כמו צניעות, בתולים; חשבו שהבתולים הולידה פוריות ולכן טקסים אלה תורגלו כדי להשיג דרך חיים ברוכת שגשוג.

ניתן לרקוד מוזיקת ריקודי בטן בחללים אינטימיים ופרטיים. סוג זה של מוזיקה עשוי להתמקד ביופי ובחושניות של תנועות הגוף של האדם. ההתמקדות אינה בצעדי הריקוד בפועל אלא באיך שהם מרגישים, רואים ונשמעים. עם הזמן, ריקודי בטן הפכו לצורה או בידור פופולריים יותר ויותר, כמו גם דרך מרכזית לאומית לתרגל כושר.

אמניות מילאו תפקיד אינסטרומנטלי בהתפתחות הבבליוגרפיה במהלך המאה האחרונה – כמה מלחינות אמריקאיות פורצות דרך שתרמו רעיונות או ביצועים לבליוגרפיה הן אודטה ליטל (1914-2008), הארייט כהן (1898-1956) דורותי סטיקני (1900-1981) ) תזמורת Ruby Lane Ragtime של נלי וואך,[8] לידיה טום שידרה ממונטריאול בין השנים 1927-1969 ואליס יוני (1902-1980). כאשר ריקודי בטן יישם את העקרונות הפמיניסטיים שלו הן רעיונית והן פורמלית עם יצירות כמו של איימי סטיבנסון

מוזיקת ריקודי בטן היא ז’אנר מוזיקלי ערבי הפופולרי במזרח התיכון. רקדניות בטן לרוב מתאימות את תנועות הריקוד שלהן לקצב של מוזיקה מסוג זה. בנוסף, ניתן למצוא אלבומי ריקודי בטן המוקדשים לחלוטין למוסיקה לריקודי בטן ולריקודי בטן.

מוזיקת ריקודי בטן היא צורה של ריקודי בטן המקיפה רקדניות בטן המביעות הבנה של התרבות והמורשת שלהן באמצעות ביטוי של שפות שאינן אנגלית.